מהעיתונות
המעלה הגדולה של "אדון הסליחות" הוא שלא חייבים להיות פריקים של ג´אז
7 נובמבר 2011  |  עמוס אורן - "הבמה"
איריס ועופר פורטוגלי, צמד מוזיקאי ג'אז מקומיים וזוג נשוי בחייהם הפרטיים, מזינים את סצינת הג'אז המקומית כבר עשרים שנה ברעיונות מקוריים שמבוססים על שיתוף הפעולה הבימתי ביניהם - היא זמרת ומתופפת (!) מדויקת ומצוינת שמגיע לה יותר ממה שהיא מקבלת, הוא פסנתרן ומעבד רב השראה וידע.

לצד אלבומים ופורמטים שעוסקים בג'אז "טהור", מנהלים בני הזוג פורטוגלי לאורך השנים, דיאלוג מתמיד ומפרה עם התרבות הישראלית, שעניינם עיבודי ג'אז, רוח מוזיקלית אמריקאית ביסודה, ליצירות מוזיקליות ישראליות אחרות, כמו קלאסיקות עבריות או מוזיקה ים תיכונית.

כזה הוא גם המופע "אדון הסליחות", ששמו מסגיר את קבוצת ההתייחסות הנוכחית - פיוטים, תפילות ומוזיקת קודש יהודית. בביצועם נעזרים השניים במקהלת הגוספל שהקימו לפני יותר מעשר שנים, מתלמידים (אז) ובוגרים של בית הספר למוזיקה "רימון", בו לימדו. רעיון בעל טוויסט כפול ואף משולש: גם חיבור אמריקאי-ישראלי, גם מציאת שפה משותפת בין שירת קודש יהודית לנוצרית, וגם הלבשת שפות מוזיקליות בינלאומיות (ג'אז וגוספל) על טקסטים עבריים.

זה מופע רב משתתפים. בקדמת הבמה הרכב ג'אז כמעט לכל דבר, אם כי בעל אוריינטציה אתנית, כשאת הגיטרה החשמלית מחליף עוד ים תיכוני. מלבדו (הנגן יניב טייכמן) עוד ארבעה נגנים בלהקה של הפורטוגלים (פסנתר ותופים, כאמור): טלי רובינשטיין במגוון חליליות בארוק, נעה איילי בצ'לו, עודד גולדשמידט בקונטרבס ותומר צור בכלי הקשה. מאחוריהם, בעומק הבמה, על פודיום מוגבה ניצבים 11 זמרי המקהלה: ארבע סופרניות, שלוש אלטיות, שלושה טנורים וזמר בס אחד.

עופר ואיריס מחלקים ביניהם את דברי ההסבר, מתובלים בלא מעט הומור, להבהרת הרעיון והדיאלוג האמנותי שבבסיסו. לב העניין הוא העברת האמונה, האופטימיות ואהבת האדם, שבדפוסי שירת הנשמה השחורה והגוספל האמריקאית, אל התפילות, הזמירות והאמונה היהודיות. וכשהן מוצגות כך, המרחק ביניהן, לגמרי לא רב.

להמשך קריאת הכתבה: "הפורטוגלים ואדון הסליחות - גוספל יהודי"




onenet web apps