מהעיתונות
הגוספל ג´אז – לטעמי, הוא הקונצרט המושקע והטוב ביותר השנה בתחום הג´אז הישראלי.
19 יוני 2008  |  דובי ירחי
חברים הסקירה הבאה נכתבה על דעתי ולפי טעמי הפרטי

חלקכם לאחר הקריאה ודאי ירימו גבה ויאמרו הכיצד ? חלקכם ודאי ירוצו לקנות כרטיסים וחלקכם יישארו אדישים וימשיכו להיות מכורים לג'אזתוצרת חוץ בלבד. אבל לאחר ביקור בשלושת פסטיבלי הג'אז השנה: באילת, ת"א וגבעתיים
(אגב, שנת ג'אז מתחילה בשבוע האחרון באוגוסט) ופקידת אולמות ומועדוני ג'אז מגוונים בארץ, הגוספל ג'אז – לטעמי, הוא הקונצרט המושקע והטוב ביותר השנה בתחום הג'אז הישראלי.

למי שהמונחג'אז ישראלינהיר לו מוזמן לדלג על השורות התחומות בסוגריים
( הכוונה בג'אז ישראליהיא לא לג'אזיסטים תוצרת חוץ שמגיעים לארץ להופעות וגם לא לג'אזיסטים ישראליםלשעבר ש"נעלמו" לצמיתות ומנגנים עם גדולי עולם בחו"ל, אלא ליוצרים ישראלים כחול לבן משלנו שחיים ויוצרים בארץ, יונקים גם מההוויה המקומית ומקדמים את סצינת הג'אז בארץ. )

למה הטוב ביותר ? (2 גירסאות)

הגירסה הלקונית: (לחסרי הסבלנות שבינינו)
כי ביום חמישי בערב נכחתי בשעתיים יוצאות דופן שלקונצרט ג'אזשהיה:
מרגש, נוגע בפנים ומדבר אל הלב אבל גם סוחף, וגרובי כשצריך.
מרשים, בעל נוכחות בימתית אבל יודע אינטימיות מהי.

קונצרט ללא סדקים ופינות אפלות כזה שהוכן כראוי ולוטש בקפידה.
קונצרט שמתבסס על סטנדרטים, אבל יחד עם זאת חדשני ולא ממחזר.
קונצרט עם בלוז, גוספל וקצת רוק אבל תמיד בניחוחג'אזימשגע ובטעם של עוד.הגירסה המלאה: (the complete birth )

הקונצרט שילב ומיזג באופן טבעי ומרשים סוגי מוזיקה שונים רובם מתחום המוזיקה השחורה:ג'אז, בלוז וגוספל עם קינוח מרשים של רוק ומעט מוזיקה קלאסית. בחרתי לכתוב על מספר קטעים שלדעתי היו יוצאי דופן והבליטו יותר מכל האחרים את כשרונם של הזמרים והנגנים ואת המסר שניסו להעביר.
נתחיל
האורות עומעמו, אחרוני האנשים בקהל התיישבו ואל הבמה עלו עופר והרכב הנגנים שפתחו בנגינת השיר שהיה אחד מלהיטיה הרבים של הליידי הלא היא בילי הולידי האגדית - God Bless The Child .

מיד אחריהם עלתה איריס לבמה והחלה לשיר, אין הרבהזמרות ג'אזמקצועיות בארץ אך איריס ללא ספק הטובה ביותר ששמעתי (ושמעתי את רובן).

לאיריס יש קול בעל עוצמה נדירה, הדבר ניכר לכל אורך הקונצרט בצלילים החזקים וגם בחלשים אלו בעלי הדציבלים הנמוכים שלעיתים לא נשמעים גם להם נתנה איריס את מלוא תשומת הלב.
הקול של איריס עשיר בפתיחות ובצלילים מלטפים, מין קול שמזמין אותך לשמוע אותו, קורא לך לבוא, בניגוד לחלק מזמרות הג'אז(מהאסכולה הישנה) שקולן היה גס מחוספס וברוב הפעמים קשה לעיכול. וכמובן תחכום, איריס "מנגנת" בקולה כמו בכלי נגינה הדבר בולט במיוחד בסקט המופלא שהיא ועופר ביצעו בקונצרט.
השיר השניUp Above My Head(של קירק פרנקלין)
הוא למעשה טקסט של גוספל מסורתי טיפוסי, הגוספל הוא מעין התשובה לבלוז העבדים הקוטרי והבכייני לעיתים , מי שמאזין למילים של שירי הגוספל ייווכח כי בניגוד לבלוז יש להם מסר חדשני מעודד בנוסח "יהיה בסדר הישראלי"
השיר הושר ע"י 12 זמרים וזמרות, והיות ולא הכנתי שיעורי בית בטרם הגיעי לקונצרט הייתי בטוח שהזמרים כולם או לפחות רובם יהיו שחורים.

התבדיתי, סקירה אנתרופולוגית מהירה העלתה את הממצאים הבאים:
12 הזמרים היו חלקם אשכנזים, לבנים לחלוטין וחלקם בני עדות המזרח
עם נטייה קלה לעור כהה, הסקפטיות הציפה את מוחי - כיצד ישירו הנ"ל מוזיקת כנסיות שחורה ואין ביניהם אפילו שחור אחד לרפואה.

או אז נזכרתי בגזענות ההפוכה שנפוצה עד היום בתחום הג'אז וגורסת שג'אזהוא טוב רק אם הוא מנוגן על ידי שחורים מלידה, האם נכון הדבר גם בגוספל ?

לפני תום השיר התבדיתי שוב, הסקפטיות נעלמה לה באותה מהירות שהופיע, כנראה שגם לבנים יכולים לשיר גוספל טוב איכותי ומעל לכל שחור.יומיים לפני הקונצרט התרחש הפיגוע הנורא במייקס-פלייס בטיילת בת"א,
בפיגוע הנ"ל נפצעו חמישה תלמידים מבית ספר רימון שבו עופר ואיריס מלמדים
השיר השלישיBreathe Into Me Oh Lord– של פרד המונד (מתוך תהילים)
הוקדש ע"י עופר לפצועים ומלותיו של השיר שהינו חלק קבוע מרפרטואר הקונצרט קיבלו הפעם משנה תוקף:Breathe into me oh lord
The breath of life
So that my spirit would be whole
And my soul made right

רגע ההקדשה היה רווי ברגשות עזים, בתחושת הביחד, לדעתי הרגע המרגש ביותר בקונצרט, בקולו ובשפת גופו של עופר ניתן היה להבחין כי המעמד קשה לו וכי הדברים שאמר באו מעומק הלב,
במהלך שמיעת השיר סובבתי את ראשי לאחור, רציתי לראות ולחוש את הקהל,
הפעם לא התבדיתי, כולם הרגישו "ביחד" חלקם אף עם דמעות בעיניים."אם" שיר שנכתב ע"י איריס בתקופת היכרותה עם עופר

והוקלט באלבום הראשון שלהם ברביעייה: פסנתר ,בס, סקסופון ושירה\תופים ע"י איריס.
השיר בביצועו הנוכחי הושר ע"י איריס ולווה בפסנתר ע"י עופר.ואם בגוספל מקורי עסקינן איך אפשר בלי מחרוזת שירים תימניים שהורכבה מהשירים: אודה לאלי, אם ננעלו וגלבי
בביצוע אותנטי לשירים מדהימים בשפת המקור, עפרה עופר פתחה באודה לאלי לאחר מכן אורית הלל המשיכה באם אם ננעלו ואליה הצטרף גם סגיב כהן המחרוזת נסגרה בשיר גלבי כשברקע מלווים שאר הזמרים.

ב"אם ננעלו" יכולתי להישבע ששמעתי את קולה של עפרה חזה המנוחה מהדהד.אם חשבתם שבאתם לשמוע מוזיקה פרופר, טעות בידכם.

על צ'רלי פארקר – שמעתם ? אם לא, איריס המורה תסביר ותיתן סקירה מהירה על הנ"ל, על חברו גילספי ועל הביבופ שיצרו ביחד.
הקהל שתה את דבריה בשקיקה ולמד עוד דבר עלמוזיקת הג'אז.

ההסברים שנתנו עופר ואיריס (המלמדים בין השאר בבית ספר רימון) לפני כל קטע הם עוד משהו שאפיין את הקונצרט אנקדוטות כמו: מי חיבר, מתי, ממי הושפע, באיזו תקופה ועוד.צ'רלי פרקר -Confirmation

דואט סקט של עופר ואיריס, דו שיח בין שני זמרי ג'אז שמחליפים את התווים במילים ומחקים כלי נגינה, עופר בווירטואוזיות מדהימה (כמובן בוירטואליות) ניגן על הקונטרה בס תוך חיקוי שפת הגוף של נגן קונטרה בס מקצועי
מידי פעם זינק לעבר הפסנתר וליווה את איריס שהמשיכה לאלתר סקט מדהים עשיר בצלילים ומתוחכם להפליא (הליווי והסולו החליפו בעלים, עופר ואיריס החליפו תפקידים).

קצרה היריעה מלהכיל את כל השירים אך אחטא לעצמי אם לא אזכיר בקצרה
לפחות את חלקם (את השאר תגלו בעצמכם בקונצרט עצמו).Round Midnightשל תלוניוס מונק – ביצוע ענק ליצירה המעולה של אחד מגדולי המלחינים בג'אז, איריס שרה סולו בליווי המקהלה ועופר כמובן על הפסנתר.Moanin של בובי טימונס – הפסנתרן האגדי משליחיהג'אזשל ארט בלייקי.
בוצע בין השאר ע"י חלק מחברי הלהקה: לירן,דביר, יונתן ועופר.ASשל סטיבי וונדר בביצוע מקהלתי סוחף ושובה לב באוריינטציה גוספלית

אינני מכיר את הטקסט אך לפי דבריו של עופר הטקסט מדבר על שיר אהבה נצחי עם דימויים מדהימים שקשה להאמין שעיוור כתב אותו.לפני שאגיע לגולת הכותרת של הקונצרט (לטעמי כמובן) מספר מילים על:עופר– פסנתרן, המנהל המוזיקלי של הקונצרט, האיש שהגה את רעיון הגוספלג'אז, אסף חומרים, ריכז את האנשים וכתב את כל העיבודים.

הנחה את הערב בצורה מדהימה סוחפת ומרגשת, האינטראקציה בינו לבין הקהל מושלמת, הקהל פשוט אוהב אותו, מת עליו, לעיתים נדמה כי הוא מנהל מיני רומן של שעתיים עם הקהל. (נשמע בדיוני, אבל זה בדיוק כך - מיני רומן , צריך להיות נוכח בקונצרט בכדי להבין).איריס–זמרת ג'אזמדהימה, לטעמי הטובה בארץ (הרחבתי בהתחלה).המקהלה- 12 זמרים וזמרות, הנבחרת של תלמידי רימון ובוגריו.

כל אחד מהם כוכב בפני עצמו אבל יודע לפרגן לקולגות ולפנות את הבמה כשצריך, המקהלה הורכבה מזמרי סופרן,אלט,טנור ובאס.הנגנים: גיטרה –סטיב פסקוף, בס –עודד גולדשמידט, תופים –עמיר דוד
החברה הנ"ל ידעו לבצע את עבודתם מ א' עד ת', ידעו מתי להוריד פרופיל ולתת ליווי סולידי לנגן\זמר הסולו הנוכחי ומתי לקחת את המושכות ולתת סולו עם גרוב מטורף מסוג הסולואים שלא רוצים שיגמרו לעולם.הסאונד-מן: שגילה רגישות מדהימה והקפיד שלא לעבור את סף הדציבלים שהופך סאונד חזק לטורדני ומעיק.האולם (מרכז עינב): אינני יודע אם חשבו על כך מראש או שזה יד המקרה אבל גודל האולם מתאים לסוג הקונצרט כמו כפפה, לא קטן מידי אבל עדיין אינטימי, לא גדול מידי אבל מקרין מרחב.ועכשיו לגולת הכותרת של הקונצרט: (לטעמי כמובן)רפסודיה בוהמית של פרדי מרקורי (קווין) היצירה שנבחרה כיצירת הרוק הטובה ביותר של המאה שעברה נוגנה והושרה ללא שמץ של ג'אזיות, 100% של רוק.

בטח תחשבו שאני הולך להמיר את דתי, לנטוש את הג'אזולאמץ את הרוק לליבי.
אל דאגה אין לי רצון להיכנס לחנויות יד שנייה ולהחליף את אוספי הג'אזשלי באלבומי רוק נחותים , המשוואה פשוטה, המשתנים ידועים ושום יצירת רוק, מושלמת ככל שתהיה ,לא תגרום לי לעבות את אוסף אלבומי הרוק שברשותי.

אבל האוזניים שומעות, העיניים רואות, המוח אומר זה לאג'אז
אבל הלב נמשך לביצוע - ענק, גדול מהחיים ,מושלם, אוטופי, סוחף ומרגש ויסלחו לי אוהדי פרדי מרקורי, אוסיף עוד משפט - נשמע טוב יותר מהמקור. והרי קבלותי למשפט הנ"ל:
בתום הקונצרט נכנסתי למכונית ודבר אחד בלבד התרוצץ בראשי, רציתי לשמוע את המקור, את פרדי האמיתי, כשהגעתי הביתה נברתי באלבומי הרוק שברשותי, אמנם האבק הסתיר את הכתוב, אבל הצלחתי "לדוג" את האלבום של קווין, הכנסתי את הדיסק למערכת ושמעתי את רפסודיה בוהמית המקורי.

מחשבה נועזת עלתה במוחי, אך בטרם נחפזתי להסיק מסקנות נמהרות והרות גורל, קראתי לאשתי שכמובן נכחה בקונצרט ושאלתי לדעתה, תשובתה תאמה למחשבתי, ההוא שאמרתי – נשמע טוב יותר מהמקור.
onenet web apps